הערכת עובד שמשתפר..

 

אחד הרגעים הקשים בניהול הוא הרגע של הערכות עובדים. בהנחה שלא כל העובדים מושלמים ומאושרים, תמיד יהיו קטעים שקצת יותר קשה לעבור.

אחת הבעיות שעלולות לעמוד בפני מנהל היא בעיה של עובד שהשתפר מאוד במשך השנה. לכאורה - אידיאלי. למעשה - בעיה קשה. העובד מקבל הערכה על שנה שלמה של עבודה. לעיתים קרובות הערכה זו תשפיע על השכר, העלאה בדרג\מעמד, תפקיד הבא, וכולי, וקשה לתת הערכה טובה על סמך זמן קצר יחסית שהעובד עבד בו בצורה מסויימת (אפילו שזו היתה צורה מעולה). בנוסף, יתכן שהעובד עשה מאמץ מיוחד בחודשים האחרונים כדי לקבל את ההערכה הגבוהה, אך זהו מאמץ שהוא אינו יכול או רוצה להתמיד בו לאורך זמן - או במילים אחרות - זו אינה הערכה מדוייקת.

בפני המנהל צריך להיות מערך של אפשרויות תגמול לעובדים. כאן נכנסות האופציות הנוספות והשימוש החכם בהם. העובד המתואר כאן צריך לקבל פידבק חיובי, אישי, ואמיתי. כדאי לתת דוגמאות מהחיים האמיתיים (כמו תמיד כשנותנים הערכה), גם על העבודה המצויינת אבל גם על העבודה הפחות טובה שנעשה מוקדם יותר בשנה. כדאי להסביר מדוע במצב כזה קשה למנהל לתת הערכה גבוהה במיוחד, אם כי לציין שאם צורת העבודה הזו תמשך, בהחלט ייתכן שתהיה הערכה מצויינת בהזדמנות הבאה הראשונה (לא להבטיח דבר! אינכם יודעים באמת מה יקרה, ואם תוכלו לתת משהו בפעם הבאה), אבל כרגע זה לא אפשרי. מצד שני, כדי להשאיר את העובד עם המוטיבציה, לעודד אותו הלאה, ולתת את הערכה - כדאי לנסות להכין איזו תוספת, בונוס קטן או פרס, תלוי ביכולת של המנהל והחברה.

עבודה לפי תפוקה, לא שעות. האמנם?

משפט פופלרי בקרב עובדים ומנהלים לרוב הוא, שעבודה נמדדת לפי התוצאה בשטח, השלמת המשימה בצורה טובה ואיכותית, יש המגדילים לומר תוך כדי עבודת צוות, ולא לפי השעות שהעובד נותן. פופולרי מאוד, בעיקר בגלל שהוא לעיתים רחוקות מגיע לידי אפשרות ביצוע (כולם עובדים יותר מהשעות המקובלות בהייטק גם ככה) - כל שכולם ממשיכים להאמין בו.

אני לא בטוח בנכונות המשפט ולפי דעתי הוא יועמד לבדיקה יותר ויותר בשנים הקרובות, בעיקר עקב האפשרות של עבודה מרחוק, מהבית, בזמנו הפנוי של העובד ובשעות הנוחות שלו. הבדיקה תוכיח מי באמת יכול לעמוד בתנאי המשפט, ולהוכיח את עצמו כעובד מקצועי ורציני ומנהל שמאציל סמכויות וסומך על אנשיו. כמובן, שגם למנהל כזה יהיו עובדים שלא יכולים לעבוד או שעובדים פחות טוב בסביבה כזו. על כך בפוסט אחר.

הבעיה האמיתית מתעוררת כמו רבות וטובות מחברותיה, בזמן משבר. העובד מילה את משימותיו, עומד בזמנים, מספר הבאגים קטן עד לא קיים. הצוות, מצד שני, בצרות. התוכנה מתאחרת, החבר'ה טוחנים שעות ומנסים להגיע בזמן למטרה. כולם עובדים קשה. אתם מכירים את הסוטאציה.

ומה הבחור שלנו צריך לעשות? 9-10 שעות עבודה, האם עליו להשאר? אין לו משימות כרגע (אולי יגיעו בקרוב, אולי לא). השעה כבר מאוחרת. הוא עזר כל היום לאחרים. האם גם הוא צריך להשאר 12 שעות? האם הוא צריך לשאול פעם אחת, ואם אין כרגע משהו, ללכת? האם הוא צריך להגדיל ראש ולהתחיל לעזור לאנשים, לחפש עוד ועוד באגים כאילו אין מחר? עד מתי?

ואם אתם עונים כן, אז כיצד אתם דואגים לאיזון עבודה\חיים (work life balance) של האנשים? אם בכל משבר ובכל עת לחוצה חייבים להשאר (הרי תמיד מישהו בצוות יתקל בבעיות, לא?) הרבה שעות בכל מקרה, מדוע להתאמץ ולגמור הכל בזמן מראש? ואפילו אם כן - כיצד סביבה כזו תשפיע על מצב הרוח של העובד.

אמממ. עדיין אין לי פתרון טוב, אני חייב להודות. יכול להיות שזה מצב ביניים, שההתנהגות תלויה בעובד ובמנהל עצמו. או ביחסים שלהם, או במטרות של העובד, וכו'. אבל מה שבטוח, שמבחינתי, עוד סיסמה נעלמה.